יום שני, 29 ביוני 2015

לימודי הישרדות - מה מי מו?



 

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מתעסק יותר מידי בניסיונות למקד את הלקוחות שלי, הקיימים והחדשים, לגבי המוצר שמתאים להם בתוך מגוון ההדרכות שאני מעביר. עד היום, ואני שמח להיות הראשון, לא הוגדרו הגבולות וההבדלים בין המושגים השונים הנמצאים תחת נושא לימודי ההישרדות וההתייחסות הייתה לכל דבר שקורה בשטח, וכולל מדורה וסכין, כהישרדות. אין טעות גדולה מכך! והיא נובעת מבורות וחוסר ידע של אנשים. מדריכים ומודרכים כאחד.

לימודי הישרדות הם שם כללי, ואולי מוטעה, למה שאני עושה. לפני כמה ימים התקשר אלי לקוח שביקש שאלמד אותו הישרדות עם ג'יפים. לא הבנתי בהתחלה מה הוא רוצה. הישרדות עם ג'יפים? תגיד לי, נדפקה לך הקובייה? הישרדות הוא מצב לא רצוי בכלל, מצב מסוכן, קיצוני ומאיים, מצב שאנחנו מנסים להימנע ממנו לחלוטין. מה הקשר ג'יפים? לאחר שיחה הבנתי מאותו לקוח שהוא מבקש לשפר את מיומנויות השטח שלו בתחומי אמנות האש, בישולי שדה וקיום שגרת מחנה. או, עכשיו אני יכול לעזור לו.

לימודי הישרדות הם גם לא לדעת להדליק אש, זו טכניקה שנוגעת לתחומים רבים. אורבני, שטח, פרימיטיבי ואפילו צבאי. אש היא לא הישרדות, היא אמצעי להשגת מטרות שונות בהתאם לתחום הלימודי. אולי אנסה להשתמש באש כדוגמה בכל תחום ותחום. גם אם לפעמים יראה לכם שיש הקבלה בין שימושי האש בתחומים שונים עדיין אין הדבר אומר שהתחום זהה.

מכיוון שהישרדות עוסקת בשמירה על האורגניזם האנושי אנו מרגישים שכל דבר שאנחנו לומדים הוא למעשה לימודי הישרדות, האם זה לא נכון? לדעת לשרוד? לדעת להסתדר? בשטח, בעיר? אז כן, זה אכן כך אבל יש לחלק את הלימודים לתחומים ממוקדים יותר. הנה הם לפניכם כפי שאנו מלמדים אותם בבית הספר גיא והר.

הישרדות

היכולת להתגבר על מצב אשר יצא משליטה בשטח בטווח של שבעים ושתיים שעות ראשונות. מדובר על מגוון טכניקות התואמות את הקדימויות במצבי קיצון תוך החזרת השליטה על הסיטואציה. האש, לדוגמא, במצב זה תשמש לצרכי סימון, איתות, חימום, הרתחת מים וכדומה.

סדנאות העוסקות בנושא זה מתמקדות בפסיכולוגיה של ההישרדות ובמתן טכניקות "עזרה ראשונה" למי שנלכד במצב איום שכזה. ככל שהסדנה מתקדמת יותר, כך התנאים קשים יותר וקרובים יותר למציאות.

תת סעיף: הישרדות אורבנית

לימודי הישרדות המתמקדים בסביבה האורבנית אשר שונה במהותה, צפיפותה ומשאביה מהסביבה הטבעית. בסביבה זו יושם דגש רב יותר על אלתור, חפצים מעשה ידי אדם והפסיכולוגיה של האדם וההמונים שהם אחת הסכנות הגדולות ביותר במצב זה. האש במצב זה היא קטנה מאד וספציפית מאד בהתאם לזמן שעבר מאז האסון. הישרדות אורבנית סביר להניח שתגלוש מעבר לשבעים ושתיים שעות הראשונות אל עבר מוכנות ביתית.

בושקראפט

מיומנות שטח מתקדמת אשר עושה שימוש מועט בציוד תוך שימוש רב במשאבים טבעיים. זו דרך בילוי בשטח אך היא הייתה דרך חיים עבור נוודים, חוקרי ארצות, ציידים והרפתקנים. האש בבושקראפט, מעבר לתפקידיה הטריוויאליים,  תשמש לבישול, הכנת כלים וחומרים וכבת לוויה ללילות שקטים בשטח.

סדנאות העוסקות בנושא זה מתמקדות בטכניקות עבודה עם כלי יער, הכנת כלים, יכולת שגשוג לאורך זמן בשטח, הכרות עם החי והצומח וקיום עצמי מינימליסטי. 

שדאות ומחנאות

צורת חיים בשטח שפותחה לאורך מאות שנים על ידי האדם הנודד, המתיישב, החוקר וההרפתקן. מוכרת בארץ יותר מכל בקרב הצופים אך למעשה מחנות העולים הם הוריה האמיתיים. זה מצב המתאר פעילות בשדה וביער תוך מחייה במחנה ארעי אך נוח הכולל מתקני שדה שונים, מבנים ארעיים, עבודת חבלים ופעולות גיבוש וחישול. האש כאן תהיה חברתית, לבישול וכמוקד לסיפורי צ'יסבאטים.

פעילות שכזו כוללת קשרים וכפיתות המתאימים לבניית מבנים מורכבים יותר, בניית מתקני שדה, קיום שגרת מחנה, פעילות חברתית ולימודי טבע וסביבה.

מחייה פרימיטיבית

ניסיון לחכות סגנון חיים קדום של חברת ציידים לקטים תוך שימוש בטכניקות קדומות לצרכי קיום, מלבוש ושגשוג. רבים בחברה המודרנית מנסים לשלב טכניקות מחייה פרימיטיביות בחייהם המודרניים ומעטים אף בוחרים לשוב ולחיות כך בהתאם לחוקי המדינה בה הם נמצאים. האש בתחום זה היא בת לוויה לכל תחומי החיים, מעיבוד עורות (אפר) ועד היגיינה.

לימודים בתחום זה כוללים חומר רב ורכישת המיומנות עלולה לקחת שנים רבות מאד. ליקוט, צייד, דייג, תפירה, עיבוד עורות, שימור מזון ואפילו עידוד גידולי שדה ברמה מינורית.

קיום עצמי

רתימת כל היכולות והטכניקות לצורך קיום עצמי שאינו תלוי בגורמים חיצוניים. המקיים את עצמו נע עם עונות השנה תוך קיום גידולי שדה ומשק חי המספק את צרכיו. הקיום יכול לכלול גם דייג, צייד, סחר חליפין, רתימת אנרגיה סולארית, מים אפורים, הגנה עצמית ועוד. האש היא חלק חשוב אך היא יותר מרוסנת מכיוון שמשולבים לדרך חיים זו תנורי בישול על אש ואח לחימום.

לימודים בתחום זה יכללו גננות, בוטניקה, גידול משק חי, שחיטה, עישון בשר ושימור מזון, פארמה-קאלצר ועוד.

מוכנות ביתית

יכולתו של אדם או משק בית לעמוד בפני טלטלות ואסונות אשר מפרים את הסדר הקיים בחברה המודרנית. תחת מוכנות ביתית יכול אדם לבחור מתוך מגוון תרחישי אסון אפשריים בהתאם לאזור בו הוא חיי ולהתכונן לסביר ביותר מהם. עליו להכין את ביתו ומשפחתו להתמודדות עם אותו זעזוע עד שזה יחלוף. האש יכולה לשמש ככל דבר, בהתכוננות לסופות שלגים היא תהיה מקור החום או ככלי איתות למחלצים. התרחיש הוא שקובע.

לימודים בתחום זה כוללים מיומנות אשר יסייעו למשק הבית לעבור את אותו תרחיש בקלות תוך הגנה על עצמם ורכושם. שיתוף פעולה, הגדרת תפקידים, פיתוח מיומנויות בתחומי הרפואה, הגנה עצמית, אלתור והמצאה, צייד, גידולי שדה, יכולת משא ומתן וכדומה.

הישרדות צבאית

מגוון טכניקות המשפרות את יכולותיו של חייל, ברמה המבצעית, לתפקד בשטח תוך חתירה מלאה לביצוע המשימה. האש תשמש כאן לייבוש בגדים, חום ובישול בהתאם לרמת החשיפה שהוגדרה.

תת סעיף: מילוט

טכניקות המשמשות כלי עזר במהלך התחמקות מכוח אויב או בניסיון להימנע מגילוי על ידו. אש לא קיימת אלא לצורך פגיעה באויב (ע.ע משחק הדמים 2)

במהלך סדנאות אלו נלמדות טכניקות להקלת התנאים בשטח בזמן לחימה, סיפוק צרכים בסיסים, אלתור, טכניקות פרימיטיביות לפגיעה באויב, הונאה ועוד.

לתחומים אלו יכולים להיות תתי סעיפים רבים ובכל אחד מהם יכול אדם להתמקד כרצונו. הישרדות אינה מעבר חבלים, צלילה, חיקוי של משימות מתכנית טלוויזיה או פעילות ODT, הישרדות היא לימודים מאד ממוקדים של מגוון יכולות וטכניקות שנועדו להמשיך ולקיים את האורגניזם האנושי באופן בטוח. אם זה מה שאתם מחפשים אז הגעתם למקום הנכון אבל אם חשקה נפשכם בספורט אתגרי ומרשמלו סביב המדורה זה אינו המקום.
 
הכותב הנו מדריך הישרדות בבית הספר ללימודי הישרדות גיא והר

 

 

 

יום שני, 25 בנובמבר 2013

פרק א' - לא רוצה לחיות, לא רוצה למות.

פרק א'  - לא רוצה לחיות, לא רוצה למות (קטע מתוך ספר שנמצא בשלבי כתיבה)

לא עובר יום בלי שאני פוקח את העיניים בבוקר, מטה את ראשי ימינה ומחפש את התלתלים הזהובים של ביתי בת השלוש על הכרית. לא עובר יום בלי שרגע לפני שאני מתעורר אני מקשיב כדי לשמוע את נשימותיה של אשתי ובתנו התינוקת. לא עובר יום מבלי שאני מחכה, אי שם בין ארבע לחמש בבוקר, לשכן החקלאי שיצא עם הג'יפ לעבודה. לא עובר יום מבלי שאני נזכר שהכל נמחק. הכל.
אני מתגלגל בעייפות מהמיטה המעופשת, מהשמיכות המאובקות שמגנות עלי מהקור של החורף הארור הזה, וניגש יחף אל המטבח. הרצפה והשיש מלאים בכלים ולכלוך. אם היה זה קיץ היו פה בטח זבובים וג'וקים אבל קר. קר מאד. אני מכניס כמה כפיסי עץ אל תוך הכיור ומניח עליהם גפרור בוער, הם ניצתים בקלות כי אני משרה אותם בשמן זית, זה הדבר היחיד שלא חסר לי. הקור מתגנב אל כפות הרגליים ורגע אחרי שאני מוסיף עץ אני מניח את הקומקום על המדורה הקטנה שבכיור והולך לחפש גרביים.
הבית נראה כמו בימים הטובים שלו. הימים שבהם הבנות היו מפזרות את החדר שלהן בכל מקום. אלא שעכשיו הצעצועים הפזורים והמשחקים נראים יותר אפורים וחסרי חיים, אולי בגלל האבק ואולי בגלל שהם מתו כמו כולם. אני הולך אל המקלחת ודורך בדרך על קוביות, חרוזים ועוד חפצים עם פינות, זה כואב ואני לא מרגיש כלום.
חשבתי שאני חזק. חשבתי שיהיה לי הכוח להצמיד את הקנה לרקה וללחוץ אבל מסתבר שאני מפחד מהסופיות של האקט יותר מהאקט עצמו. אני יושב על האסלה ובוהה בברווז גומי צהוב וקטן אשר זרוק ליד מכונת הכביסה, הברווז של איילה. כשראיתי אותה בפעם האחרונה היא הייתה חגורה במושב התינוק ונופפה לי דרך שמשת הרכב בהתלהבות "ביי אבא, ביי". דמעות מתחילות להחניק אותי בדיוק כשהקומקום מתחיל לשרוק ואני מזנק בפראות כדי לעצור את המשרוקית האיומה הזו, פעם נתתי לקומקום לשרוק כי הייתי עסוק בלתקן את אחד החלונות והם באו. הם באו בלהקות. מאז אני זהיר הרבה יותר.
מעט הקפה שעוד נשאר לי ארוז בנייר כסף ושמור בתוך קופסת פלסטיק קשיחה. כאשר הוא יגמר אצא לעשות סיבוב בין הבתים ולחפש עוד אבל אני אחכה לצהריים כי בבוקר הערנות של החיות גדולה יותר, נראה שהשריד של לאכול בבוקר ולאכול בערב נשאר להן כקוד גנטי שאין למחוק אותו. הכי טוב בצהריים. סוכר, אני אוהב סוכר. למרות שאני מרגיש בו היום את המרירות יותר מהמתיקות ואולי בגלל שכבר שבוע אין לי משחת שיניים. גם את זה אצטרך להביא. אני חושב שיש כמה שפורפרות בבית של משפחת עמרי אבל אני לא זוכר. בפעם הקודמת שהייתי שם זה היה עם אורי ונאלצנו להרוג את הכלב שלהם כי הוא היה כלוא בבית וחטף את הווירוס כמו כולם. אני כמעט בטוח שראיתי שפורפרת על שיש הכיור בחדר המקלחת. נו באמת, מצאתי לעצמי במה להתעסק, משחת שיניים. אם אורי היה פה הוא היה מחייך את החיוך העצוב שלו ואומר שהדברים הקטנים הם אלו שעושים את ההבדל ואחר כך היה משתתק ומשפיל מבט כי הוא היה יודע שהוא אדיוט ושום דבר קטן לא יעשה פה שום הבדל. וחוץ מזה הוא מת לפני יומיים והייתי צריך לקבור אותו, או מה שנשאר ממנו, בחצר של הבית שלו. אורי היה השכן החקלאי שלי והאיש הכמעט אחרון עלי אדמות ועכשיו הוא חלק מהאדמה שעבד כל חייו. מאורי נשארו לי הטרקטור שלו ואקדח ישן כמעט כמוהו, אפ-אן 9 מילימטרים משנת 1944 ועכשיו שנת 2017 וכל מה שאני רוצה זה למות וגם לחיות. ולמות ושקט. אבל אני לא מעז.
לפני הסוף הייתי מדריך הישרדות. האירוניה שבדבר. מדריך הישרדות ולא פחות. אם הייתם רוצים מידע על הישרדות בטבע או בעיר הייתם מקבלים שלל עצות וטריקים מבית מדרשו של מגייוור עצמו. אבל תמיד ידעתי דבר אחד, וזה דבר שניסיתי להעביר גם לחניכי השונים, התקווה והרצון לחיות הם אלו שישמרו עליך בחיים, כל השאר הם רק תוספים. את התקווה איבדתי כאשר אשתי נסעה עם הבנות לכנס עורכי דין באילת לפני התאונה ועם אובדן התקווה אבד גם הרצון לחיות. מאז שגם אורי מת אני אפילו לא מנסה להכריח את עצמי לאכול. לחשוב ששקלתי פעם שבעים וארבע קילו והיום אני שוקל שישים, לא מהעדר מזון. אורי עוד היה מפיח בי קצת רוח חיים ואומר לי שבלעדי בית לחם הגלילית תהיה עליזה מן הרגיל ושביום שיגיעו שוב התיירים יהיה כלכלי יותר לעבוד כמדריך הישרדות ששרד ולא כאחד שמת. אבל אורי לא הקשיב לי כשצעקתי לו מהחלון ויצא בלילה להגן על צינור המים שהותקף על ידי להקת תנים, הצימאון עושה להם את זה. הוא ירה 4 יריות לפני שנדם. את הצינור תיקנתי בצהריים של יום המחרת. את אורי קברתי כבר בבוקר.

אני מביט בתחתית כוס הקפה הריקה. את המשקע השחור אני אייבש בצלחת ואשתמש בו שוב בריכוז גבוהה יותר כדי להכין קפה חלש יותר ליום אפור יותר. משהו חמים מלטף לי את העורף ומרחיק את צינת הלילה, קרן שמש שמסתננת מבעד לקרשים שמסמרתי לחלונות הבית. מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי את חום השמש כך? חודשיים? אולי שלושה? זה נעים ומרגיע ומייאש. אני נושם נשימה עמוקה, אוסף את האקדח מפינת האוכל ומחליק לתוכו מחסנית קפואה. אני דורך אותו באיטיות, כדור מחליק אל בית הבליעה. אני נוצר את האקדח ויוצא אל הקור. אני חייב משחת שיניים כי הדבר האחרון שאני צריך עכשיו הוא שיניים דפוקות

כל הזכויות שמורות לגיא סרוסי

יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

רעידת אדמה

רעידת אדמה גדולה אינה שונה מכל מצב הישרדות אחר. היא טומנת בחובה אי וודאות, איום פיזי, איום נפשי, מחסור ופחד. יחד עם זאת עלול להיות בה מרכיב עצמתי של שינוי המציאות הסביבתית בשניות. עולם מסודר ומובנה הופך לאיי חורבות ומלכודות מוות.

במצבים אלו תרמיל המילוט שלכם יוכיח את עצמו וישמש אתכם נאמנה (אם הכנתם אחד) והציוד הביתי לשעת חירום יהיה הנכס החשוב ביותר שלכם... כי תאמינו או לא, ככל שהאסון יהיה גדול יותר כך אתם תהיו לבד יותר.

ישנם כמה היבטים נוספים עליהם אני רוצה להתעכב בנושא רעידות האדמה והם ייחודיים למצב ההישרדות הזה.

1. הבתים שלכם כנראה לא שווים הרבה - חפשו מקום בטוח בחוץ. קבעו מקום מפגש לכל המשפחה למקרה שהתקשורת בנכם תנותק. קבעו מקום מפגש משני למקרה שהראשון יהיה אזור פגוע או בלתי נגיש.

2. עיר מסוכנת מכפר - אם יש ביכולתכם לצאת מהעיר עשו זאת. פחות חוטי חשמל, פחות בניינים גבוהים, פחות מבנים הרוסים, פחות גז דולף. יותר מרחב, משאבים, אויר ונקודות סיוע. אם אין ביכולתכם לצאת הפכו את הממ"ד למקום המבטח שלכם.

3. ניידות היא יתרון גדול - אם יש לכם רכב שאפשר להעמיס בו את המשפוחה והציוד אשריכם. אל תשכחו לצייד אותו במכלי דלק נוספים. אתם תוכלו לקפוץ מנקודה לנקודה ולשפר עמדות, סעו לאט. הרכב גם יספק כוח טעינה למכשירים שברשותכם וישמור עליכם מתוקשרים.

4. מים מים ומים... אין דבר כזה יותר מידי. אלא אם כן אתם בקרבת ים, אז התרחקו עד כמה שניתן.

5. התרחקו ממבנים הרוסים גם אם הם מחביאים אולי מים ומזון. דליפות גז וקצרים יכולים לסכן מאד. רעשי משנה יכולים להמשיך ולמוטט את המבנה כאשר אתם בתוכו.

6. חברו לקבוצות אחרות ונסו לעבוד יחד. הפגיעה באוכלוסיה גדולה היא גם היתרון, כולם בסירה אחת. אם אתם קצרים במים אל תהרגו את עצמכם, נוחו ושמרו על הנוזלים.

7. היו רגועים, לרוב הרע מאחוריכם ועכשיו יש ללקק את הפצעים.

8. טבע האדם - בניגוד למצבי הישרדות מתמשכים בהם המחסור נבנה באטיות רעידת אדמה גורמת למשבר גדול ומהיר אצל אוכלוסיה גדולה מאד בזמן קצר מאד. מצב שכזה יכול לגרום לתוהו בבוהו חברתי. מצבים שכאלו נידונים רבות בפורומים של מומחי הישרדות ואין לנו תשובות חד משמעיות לדילמות שאתם עלולים לעמוד בפניהם. האם תתנו מהמים שלכם לשכן שלא התכונן? מה תעשו אם ינסו לקחת מכם את הציוד שאגרתם? האם תשתמשו בכוח על מנת להשיג אוכל לילדכם הרעב? האם השכן שלכם יעשה זאת?
רבות מהדילמות האלו נפתרות על ידי יצירת "תאי מוכנות", עליהם עוד אכתוב בעתיד, אך לעת עתה אומר שככול שהסביבה שלכם תהיה מוכנה יותר כך תהיו גם אתם מוכנים יותר.

9. הישמעו להוראות פיקוד העורף, אם הכל יעבוד כמו שצריך (זה לעולם לא קורה), תוך 72 שעות תתחיל להגיע העזרה לכל מקום כמעט... עד אז אתם שורדים כמו נמרים!

10. נקלעתם בתוך ההריסות? אל תנסו להזיז שברים ופסולת, אולי אתם בכיס אוויר ואולי המבנה שמעליכם יקרוס אם תשנו אותו. מומלץ מאד לשאת משרוקית על הצוואר בתחילת האירוע או בערכה אישית. צעקות ממושכות יגרמו לכם לצרידות ואבדן הקול וצליל משרוקית חירום של 110 דציבלים יקל על המחלצים באיתורכם.

לעוד מאמרים וטיפים בקרו ב www.hisardut4all.co.il

גיא סרוסי - מדריך ובעלים של 'גיא והר' - בית ספר להישרדות



יום שישי, 6 בספטמבר 2013

ציוד ביתי לשעת חירום

חוסנו של תא משפחתי נמדד על פי היכולת שלו להתמודד עם מצבים בלתי צפויים, לנהלם ולקחת חזרה שליטה על הסיטואציה. ישנם שלושה נושאים אשר יקבעו עד כמה ההתמודדות שלכם תהיה קלה במצבי קיצון – תכנון, ציוד וידע. בשעה שהידע הוא דבר נרכש ותורמים לו כל בני המשפחה (גם הקטנטנים) התכנון הוא ייחודי לכל בית ובית.

אני מבקש להציג פה רשימת ציוד בסיסית אותה יש להכין בנפרד מהציוד אשר משמש אותנו ברמה היום יומית. אחסון ציוד שכזה בנפרד ימנע ריצה מיותרת בשעת חירום בחיפוש אחר סוללות או ציוד שמפוזר בבית. מעבר לכך, במקרה בו יש להתפנות לאזור אחר או לעזוב את הבית אתם יכולים לקחת אותו אתכם.
צוותי חילוץ ופיקוד העורף עוסקים במצבים אלו בהצלת חיי אדם והם לא ישקיעו משאבים ומאמץ באלו שאינם בסכנת חיים מיידת. לכן עליכם להערך למצב בו במהלך 72 השעות הראשונות אתם דואגים לעצמכם ולבני המשפחה.

מים
בתחום הזה – כל המרבה הרי זה משובח
1.     מינימום של 3  ליטרים של מים לאדם ל- 72 שעות (שתיhה בלבד).
2.     טבליות טיהור מים (טהר מים – נמצא בכל בית מרקחת).
3.     מומלץ לאגור עוד מים במיכל או מכלים בחצר כמיטב יכולת האחסון של כל משפחה.

מזון
בניגוד לאגירת מזון מיוחד לשעת חירום (מנות מיוחדות של אוכל מיובש לשעת חירום) אני מאמין באספקה ל – 72 שעות של אותו המזון שהמשפחה אוכלת באופן קבוע. במיוחד במשפחות עם ילדים שבהן אין צורך להוסיף ללחץ גם שינוי בהרגלי האכילה או התמודדות עם מאכלים חדשים ולא מוכרים.
יש להקפיד על כיסוי נרחב ככל הניתן מבחינה תזונתית – פחמימות, שומנים, חלבונים וסיבים תזונתיים. אבל לאגור גם כמה צ'ופרים שיעשו לכולם טוב.
מזונות כמו – שקדים, אגוזים, נקניק, טונה בקופסה, קמח, פתיתים, אורז, פרות יבשים, שעועית, עדשים ותבשילים מוכנים בשקית יחזיקו מעמד שבועות ללא צורך בקירור. אלו מסוג הדברים שכדאי לאגור מהם מספיק לשלושת הימים הראשונים.
תוספות של ירקות בקופסאות שימורים או בצורתם הקפואה יוסיפו אף יותר.

תאורה, חשמל ותקשורת
במצבי החירום האחרונים שחווינו רשתות הסלולר החזיקו מעמד יפה מאד ולכן כדאי למצוא דרכים לחדש את הסוללה גם במקרה שהחשמל אינו זמין. יחד עם זאת לא מומלץ להסתמך רק על הפנס בסמארט-פון וכדאי להערך גם למצבים קיצוניים יותר.
1.     ישנם מכשירים אשר משלבים בתוכם – רדיו, פנס, מטען לטלפונים ניידים ועוד כאלו גאג'טים. יתרונם של אלו הוא שהם פועלים על טעינת דינאמו ו/או טעינה סולרית. בדרך זו אתם אינכם תלויים בסוללות.
2.     פנסים קטנים וזולים הנטענים בעזרת דינמו
3.     עששית רגילה – כמה עשרות שקלים – ושמן לפידים. מיכל מלא של עששית סטנדרטית יאיר במשך שלושה ימים רצופים (מעולה כאור היקפי בבית וכיף לקריאה)
4.     אם יש במשק גנרטור מומלץ לייעד מיכל דלק אחד עבורו לשעת חירום ולא לגלות ברגע האמת שהוא ריק. השתמשו בו כדי לטעון מחשבים ניידים ומקסמו את יעילות בכך שתחברו אליו כמה מכשירים בכל הפעלה.

בישול
במידה ואין חשמל ואספקת הגז אינה פעילה מומלץ להחזיק כמה בלוני גז קטנים לגזיה. לכולנו יש את ערכת הקפה, יש רק לוודא שיהיה מספיק גז כדי לחמם סיר מים לפחות פעמיים ביום.
בישול בדרך פרימיטיבית על מדורה הוא יעיל מאד ובקישור הבא תוכלו לראות כיצד ניתן להכין תנור בישול יעיל מאד שיעבוד על פיסות עץ בודדות http://www.youtube.com/watch?v=XhlGiYnta7g דרך נוספת היא להפוך קופסת שימורים לכירת בישול קטנה. הנה סרטון שמסביר איך http://www.youtube.com/watch?v=soZdEh6LMwg

חימום
למרות היותנו מדינה חמה החורפים יכולים להיות קרירים למדי. אין צורך להכין ציוד מיוחד כמו תנורי חימום על סולר ונפט. במידה ואספקת החשמל אינה סדירה, השאירו בבית חלל אחד שבו תשהו ונתקו את החדרים האחרים ממנו על ידי סגירת הדלתות ובידודן. שמיכות ולבוש חם יספיקו לשאר.

מורל
שמרו על מורל גבוהה. כדאי מאד, במיוחד במשפחות עם ילדים, לדאוג למשחקים וצ'ופרים מראש. זה יכול להיות פרסים קטנים לכל יום וזה יכול להיות משחק מונופול משפחתי לאור העששית. כאשר מגלה הארצות האירי, ארנסט שקלטון, שרד עם צוותו שנתיים באנטרקטיקה, לאחר שספינתם נלכדה בקרח וטבעה, דאגתו היחידה הייתה למורל. רוח הצוות המשפחתית חשובה מאין כמוה. חשבו על דרכים לחזקה ולשמרה.

עזרה ראשונה ותרופות
עזרה ראשונה היא חובה בכל בית וכך גם תרופות הנלקחות על בסיס קבוע. וודאו כי יש לכם מספיק מהתרופות שאתם משתמשים בהם ביום יום. יהיה חבל לגלות שדווקא כאשר ישנה בקשה לא לצאת מהממד אזל החומר במשאף האסטמה.
שמרו מלאי קטן של תרופות קבועות שמיועד לשימוש במצבי חירום בלבד. ניתן לאחסן גם מנת טיפול של אנטיביוטיקה אך את הסוג והכמויות אני נמנע מלציין. אנא התייעצו עם רופא המשפחה.

ציוד בסיסי בתיק עזרה ראשונה ביתי:
פדי גזה סטרילים – 10 יח'
פלסטרים – 50 יח'
צמר גפן
פלסטר דביק בגליל ברוחב 2.5 ס"מ – יח'
תחבושת נמתחת ברוחב 5 ס"מ – 10 יח'
אלכהול לחיטוי 70% - יח'
סיבעור – יח'
אלוורה לכוויות – יח'
פולידין נוזלי ו/או משחה – יח'
תחבושת אישית – 2 יח'
מספרי ופינצטה

שאר המוצרים שתוסיפו תלויים בידע שלכם בהגשת עזרה ראשונה ובתקציב.

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

בושקראפטר

התרמיל המרופט לכתפיו אינו משמיע יותר כל צליל, כאילו הפך עם הזמן והשחיקה להיות חלק ממבנה גופו. בכל צעד, בכל תנועה חתולית בין השיחים הוא נצמד אל שכמותיו וגבו וחופר אל תוך הבשר כאילו נצמד אליו מכוח ההרגל. הוא אינו זוכר מתי נקנה, או איזו חברה ייצרה את התרמיל ואין זה משנה לו. מה שחשוב לו, היא העובדה שהם אחד.
בתוך התרמיל ההרמוניה חוגגת אף היא. דבר אינו זז למקום שאינו אמור להיות בו, החפצים שם יודעים את מקומם, מכירים את אזורם, ועליהם טביעות אצבעותיו ממאות שעות של שימוש. התרמיל על תכולתו דומם בתנועה כאילו הונח על הקרקע ולא זז. זה הוא הבושקראפטר.

כתרמילו, הבושקראפטר חייב להתאים עצמו לסביבתו, לקצב היער, קצב הנחל או חול המדבר. אם לא יצליח לעשותכן, יהפוך הוא למטייל מן המניין, פוסע בשבילים, סייר אתרים. לא, זה אינו ייעודו של הבושקראפטר. על זה האחרון הוטל, נגזר, ניתנה הזכות להיות מגן הטבע, עובדו, חברו. נגזר עליו להיות הטבע עצמו.

הבושקראפטר לא יותיר אחריו סימן, כאילו היה שועל חוצה בשעות בוקר מוקדמות, פוסע ברכות על העשב הלח מאגלי טל של יום חדש. הוא יכסה את מדורתו באדמה שחפר ויפזר עליה עלים, גם אם יחפשה בעיניו לא ימצא אותה. הוא יאסוף את שארי המזון ואשפתו ולא יותיר להם זכר.

הבושקראפטר יצוד, ידוג ויזין עצמו מצמחי ועצי היער או המדבר, אך לא יעשה זאת אם הדבר פוגע באיזון שסביבו. כאשר יאסוף עלים לשיקוי או מרקחת ייקח עלה או שניים מכל שיח על מנת לא לפגוע בהתפתחותם. זו דרכו, זו חשיבתו.

הבושקראפטר אינו שונה מהפרא המאושר שהיה אבות אבותינו. הוא יודע כי המרקם העדין של הטבע יודע להכיל אותו, לספק אותו ולקבל אותו כבן, והוא יודע כי ניצול של משאביו יגרום לאבדנו. המין האנושי ייכחד בסופו של יום, כי מעטים מידי היו הבושקראפטרים ששמרו על האיזון, שהגנו ושלחמו לטובת הקיים.
 
בושקראפט אינו מדורה ובירה, אינו הרג ללא צורך או קצירת משאבים לשם רווח. בושקראפט אינו גילוף כפית או השחזת סכין לאור הגחלים הלוחשות. בושקראפט הוא משימה, ייעוד, תפקיד.
בושקראפט זו מדורה קטנה, כמעט לא נראית, מספיקה בגודלה לספק את הצורך הבסיסי ביותר. בושקראפט זה לעצום את העיניים לצד הגחלים המחממות ולשמוע את פסיעות התן על העלים היבשים, להריח את ריחן של נוצות הציפור ולהרגיש כמעט את רמשי היער זוחלים תחתיך. בושקראפט זה להיות שם... בתוך האזור... בושקראפט זה להיות טבע.

יום שלישי, 4 ביוני 2013

גאנדאלף ה- M16 ואני

בתחילת שנת 1994 הייתי חייל בסדיר. טוראי מעוכב רב"ט עם אופציה להיות מעוכב סמל (ברדקיסט כבר אמרנו?). הגעתי אז לאניית חיל הים קוממיות, השם יקום דמה (נמכרה לצבא הצ'יליאני לפני כמה שנים והוטבעה מול חופי צ'ילה על ידי המורדים הצ'יליאנים). היה לי קצין צעיר ויהיר וניתן לומר בוודאות שלא ראינו עין בעין. אותו קצין היה בעיני הדימוי המושלם לאיש הלא נכון בתפקיד הלא נכון... מלא כוח ונעדר עצמה.
הבעיות בייננו לא הצליחו להיפתר (כבר אז למדתי שכוחה של הסמכות נובעת באלו המוכנים לקבל את מרותה) וגם הוא וגם אני ידענו שאם הוא יצעק "אחרי" אני יורה לו בגב ומסתער לבד... מה לעשות? משבר אמון.
באותו הקיץ, אחרי אין ספור ריתוקים ושבתות הגיע שעתי המתוקה לנקום את נקמתי. אחת לתקופה מתקיימת בחיל הים ביקורת הנקראת "ביקורת מטה". בביקורת זו מנקדים כל גורם בספינה, חיילים, מפקדים, רמה מקצועית, תוכן לימודי, עקומות למידה, ביצועים, אחזקה, ציוד, צבע, מנועים, מהירות תגובה... בקיצור, נכנסים לקרביים של המערכת. לספינה יש זמן מוגבל (כחודש) להכין עצמה לביקורת וכל חייל משפיע על הניקוד ויכול לשפר באופן מהותי את הציון הכולל... או לפגוע בו. אותו קצין מיד עשה כל שביכולתו לדאוג שהמחלקה שלו תהיה בעלת הציון הגבוהה ביותר ואני, בצעירותי וטיפשותי הודעתי לו שאני רק מחכה להוריד לו את הציון (כן, ילד טמבל... אבל לא על זה הסיפור). אני יכול להגיד במבט לאחור שהקצין שלי היה חרא של בן אדם ברמה האישית אבל הוא לא היה טיפש... חצי שעה אחרי שאמרתי את זה הוא הופיע על הסיפון עם אפוד קרב מלא ו M16 עם מטול רימונים (בספינה היה רק אחד וכנראה העדיפו להיפטר ממנו כדי לא לטפל גם בו לקראת הביקורת) "אתה יוצא לאבטחת ישובים... לשלושה שבועות" הוא אמר לי בקול סמכותי "איפה?" שאלתי אותו והוא לא ענה, רק זרק לידי את האפוד והנשק והלך. כמה רגעים לאחר מכן מצאתי עצמי ברכב של הרס"ר עם עוד חייל ברדקיסט מספינה אחרת, בחור רוסי בשם מיכאל... היינו בדרך לירושלים.

אני לא זוכר באיזה יישוב זרקו אותנו אבל הורידו אותנו בכניסה של איזה יישוב בשטחים ואמרו שיבואו עוד שלושה שבועות לאסוף אותנו... אחרי הביקורת כמובן. מיכאל ירק על הרצפה, הדליק סיגריית לאקי סטרייק וסינן "בלאט" מבין שיניו. ישר התאהבתי בו.

הלכנו בדרך הטרשית, מוקפים בגבעות סלעיות חשופות, אל מרכז היישוב שהיה מורכב מארבע בתים, כמה קראוונים ומגדל מים. הקראוון שלנו היה מבודד מהשאר והשבור מכולם. היו בו שני מזרנים וקומקום חשמלי. זרקנו את התרמילים בפינה ויצאנו לסיור במושב עם קצין הבטיחות של היישוב (זקן, כיפה, חרמונית ועוזי). נקודת השמירה שלנו הייתה על מגדל המים ומהר מאד הבנו שאנחנו שומרים על כלום. בלילה היישוב היה מתפנה וחמשת או ששת התושבים בו היו ישנים ביישוב אחר... שמרנו על כלום.

אני לא יודע אם יצא לכם לעשות פעם שמירה של שש שש אבל אם יצא לכם אתם יודעים שבשעה הרביעית מתחיל תהליך של אבדן שפיות (לצעירים שבכם, אז לא היו סמארטפונים והסלולרי היה מגיע מחובר לאוטו). המשחק היחיד שהיה לך היה להעביר ממצב בודדת לנצור... וחוזר חלילה. מיכאל ואני עשינו שש שש במשך שלושה שבועות כמו שעון שווייצרי ויצאנו שפויים (למיכאל היה יותר קל כי הוא רוסי והם כבר נולדים משוגעים).

לאחר ארבע ימים של הבנה שהדבר היחיד שאנחנו שומרים עליו זה עצמינו התחלנו לשמור באופן שאינו מכבד את כללי הצבא. מיכאל היה מנמנם על מגדל המים כאשר כלב עזוב שאימצנו היה שוכב למרגלות המגדל ואני הבאתי לעצמי סדרה לא מוכרת של שלושה ספרים עבים שאבא שלי קנה לי... "שר הטבעות".

במשך שלושת השבועות הללו (חוץ מתקרית שבה כמעט יריתי על פלסטיני עם חמור שיכור... או להפך) קראתי הכי לאט שאני יכול. רגע לפני השמירה הייתי עושה מדורה קטנה ליד המגדל ומכין תה חזק ומתוק מעלי מרווה שגדלה בכל מקום. הייתי אז עולה לראש המגדל, מכניס מחסנית ויושב בחלקו המוצל תוך התכרבלות בתוך החרמונית. ריח המדורה הכבויה למחצה היה עולה ועוטף את המגדל ואני הייתי פותח את טולקין וקורא... לאט...
אני, לא יודע מאיפה הזיכרון הזה קפץ עלי עכשיו, אחרי 19 שנה... אולי זה כי חשבתי על הנושא של הישרדות ברמה המנטלית, על ההיבט של שמירה על שפיות במצבי הישרדות. כשורד אתה חייב להיות מוכן לרגע בו הצלחת לספק את כל צרכיך הגופניים בהיבטים של מים, אוכל, מחסה, היגיינה, אש, ביגוד, כלים וכדומה ולהבין שאז, האויב הגדול שלך יהיה חוסר המעש, השעמום והבדידות. אני לא הייתי לבד, עפתי יחד עם גנדאלף, פרודו, סאם וארגורן עוד לפני שמישהו במשפחת באגינס חלם שיעשו עליו סרט אבל מה היה קורה אם לא היו לי הספרים... כן, כן... ברור שהייתי מוצא מה לעשות אבל היה יכול להיות הרבה יותר קשה.

ספר, תמונה, סכין גילוף, תפירה, קוביות משחק, קלפים ועוד ועוד יכולים להפוך במצב הישרדות לכלי מאזן מבחינה נפשית, כלי שיספק שעות של הנאה והסחת דעת מהסיטואציה, כלי שכמעט יגרום לתחושת נורמליזציה ולו לרגע. אני יושב עכשיו רחוק 19 שנה מאותו מגדל מים ואומר בלב שלם שאני מוכן עכשיו לעלות עליו שוב ללילה קריר של קריאת טולקין עד אור ראשון.

מיכאל, אני לא יודע איפה אתה בלאט, אבל אני חולה עליך (אגב... בסוף הפסקתי לעשן).

יום שני, 22 באפריל 2013

מיוחד לל"ג בעומר


ל"ג בעומר – מדורות ובטיחות 

מדורות הן עסק מהנה ביותר, אם יצא לכם לשבת פעם ולבהות אל תוך הגחלים הלוחשות אתם וודאי מבינים מדוע יש המכנים אותן הטלויזיה של הטבע. גווני הכתום והאדום, הלהבות המרצדות וקול פצפוץ העץ הם שילוב מרגיע ביותר.

הדלקת האש וקיומה היו נושא בעל חשיבות עליונה לאבותינו הקדמונים, קדמונים יותר מאחינו המכבים אשר נעזרו במדורות לסימון. האש סיפקה חום, הגנה, אפשרות בישול, סימון, הכנת כלים, חיטוי, תאורה וגם העלתה את המורל. לאחר שאבותינו הקדמונים היו מדליקים את מדורת השבט הם לא היו מניחים לה לכבות בקלות אלא מטפלים בה ומזינים אותה באופן סדיר.

על מנת ליצור אש, עלינו לשלב שלושה גורמים אשר כולם מתחילים באות ח' – יש המכנים זאת משולש האש – חומר (עץ), חמצן וחום. בהעדר אחד מהם האש שלנו תדעך. כאשר מדליקים אש בדרך פרימיטיבית מומלץ לשלב גורם נוסף... סבלנות.
הדלקת אש היא פשוטה מאד כאשר יודעים כיצד לעשות זאת ואין צורך להשתמש כלל בחומרי בעירה כימיים המבוססים על דלקים או נוזלים דליקים. כל מה שצריך לזכור זה שלהבה קטנה דורשת חומר עדין אותו היא מסוגלת לכלות ולהבה גדולה וחום עז יכולים להתמודד עם חומר גס ודחוס. חשוב לזכור שהאש, כמו שהיא יכולה להיות חיובית יכולה להיות גם שלילית. אני תמיד ממליץ שליד מדורות ל"ג בעומר תהיה כמות מספקת של מים אשר יכולים להיות מנוצלים במכה עוצמתית אחת. כמה מים? כמה שאתם חושבים שמספיק... כפול שתיים. גם דלי חול או מטף כיבוי מומלצים מאד. בבטיחות עדיף קצת להגזים מאשר להתפס לא מוכנים.

עכשיו הרשו לי להציג לפניכם כמה סוגי מדורות לל"ג בעומר כולל יתרונות וחסרונות של כל אחת:

1.     מדורת טי-פי (אוהל אינדיאני) – מדורה הבנוייה מקרשים או ענפים אשר מוערמים בצורת משולש הדומה לאוהל טי-פי אינדיאני. ניתן לבנות בכל גודל בהתאם לאורך וכמות הקרשים והענפים. ההדלקה תתבצע ממרכז המדורה כלפי חוץ תוך יצירת להבה הולכת וגדלה.
יתרונות – יוצרת אור רב, גדולה, עזה, מרשימה, יוצרת מרבד גחלים רחב.
חסרונות – יוצרת חום עז אשר אינו מאפשר קרבה לאש, מכלה במהירות את כל העצים, קשה מאד להתקרב עם מרשמלו, דורשת השגחה צמודה של ההורים עקב עוצמת האש.
דגשים – שמרו הרבה מים ודליי חול בהישג יד. מדורות גדולות שכאלו יכולות להדליק חפצים במרחק של 2 מטר משוליהן רק בזכות עוצמת החום שלהן.

2.     מדורת כוכב – מדורה צנועה יותר אשר מתחילה כמדורת טי-פי קטנה. אל האש הבוערת מוסיפים קרשים שוכבים שקצה אחד שלהם באש וקצה אחד מחוץ לאש. אם מביטים מלמעלה מתקבלת צורת כוכב.
יתרונות – מדורה הדורשת טיפול מועט מכיוון שבכל פעם יש לדחוף מעט את העצים פנימה אל מרכז הבעירה, מצויינת לבישול, חסכונית בחומר (למי שהתעצל ולא אסף מספיק עצים)
חסרונות – מפיקה אור מועט, יוצרת גחלים באיטיות.
דגשים – מתאימה למי שבא לו להתפנק אל תוך הלילה עם קפה טוב ונקניקיות מעל האש.


3.     מדורת הפוכה – מדורה הבנויה בדומה לפרמידת בני האינקה או המאיה. הקרשים או הענפים מסודרים בצורת שתי וערב כאשר הענפים העבים נמצאים בתחתית הפרמידה והדקים ביותר בקודקודה. הצתת המדורה נעשית על ידי זרדים בקודקוד והיא מכלה את עצמה כלפי מטה, מהחומר העדין אל הענפים העבים בתחתית. מדורה שכזו הבנויה בגובה של 40-50 ס"מ יכולה לבעור מעל שעתיים!
יתרונות – בוערת זמן עצום ללא הוספת חומר כלל, יוצרת מצע גחלים מעולה, הולכת וגדלה עם הזמן, חסכונית בחומר.
חסרונות – גדלה לאט ומתאימה פחות לילדים, יש להמתין זמן רב עד שניתן  להוסיף את תפוחי האדמה.
דגשים – יש לדאוג למספיק חומר עדין בקודקוד על מנת ליצור בעירה ראשונית טובה.

מדורת שמזינה את עצמה (מדורת בור)  – מדורה אשר מוצתת בתוך בור שנחפר מבעוד מועד. לאחר הדלקה ראשונית במרכז מניחים קרשים על דפנות הבור בדומה למדורת כוכב. האש מכלה את העץ והקרש גולש בעצמו פנימה אט אט. זו מדורה נהדרת למי שרוצה לשמור על פרופיל נמוך או פרופיל רומנטי.
יתרונות – מעט מאד התעסקות המשאירה זמן לדברים אחרים, עם הזמן מתקבל מצע עמוק של גחלים נהדרות לבישול ואפיה, אינה יוצרת אור רב (אולי גם חסרון)
חסרונות – פולטת מעט חום (אולי גם יתרון), דורשת חפירה מוקדמת.
דגשים – על דפנות הבור להיות מספיק תלולות על מנת לאפשר החלקה של החומר פנימה.

השנה מדליקים נקי - לא שמן, לא נפט, לא מדליק פחמים ולא קוביות דלק מוצק. קחו מעט צמן גפן ועסו לתוכו וזלין פשוט. הניחו את כדור צמר הגפן בנקודת ההדלקה והדליקו בעזרת גפרור או מצית. ווזלין הוא תוצר לוואי של תעשיית הדלקים אך הוא אינו מזרז בעירה אלא מעכב אותה. הנה לכם נר מעשה ידיכם שיבער כשתי דקות וידליק כמעט כל מה שמעליו.

ל"ג בעומר שמח ובטוח!

הכותב הנו מדריך הישרדות וטכניקות מחייה פרימיטיביות ובעליו של בית הספר להישרדות 'גיא והר'